החלטה בתיק בש"פ 10425/04

           באחד הלילות של חודש אוקטובר 2004, ביקש העורר להיכנס למועדון בחיפה, אולם המאבטחים של אותו מקום מנעו זאת ממנו. על פי גרסת המשיבה, על רקע אותו סירוב השליך העורר, בליל המחרת, רימון רסס לעבר מכוניתו של בעל המועדון, ובהמשך הנחה אדם, שזהותו אינה ידועה, להתקשר ליחצן של המועדון ולאיים עליו בפגיעה נוספת.

           המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, לאחר שטענה כי בידיה ראיות להוכחתו של כתב האישום והכוונה בעיקר לאלה: העורר הודה בביצוע המעשה בפני מדובבים ששהו בתאו, והאליבי שמסר הופרך, בין היתר, על ידי איכון שיחה שקוימה ממכשיר הטלפון הסלולארי שלו בסמוך לזירת האירוע.

           בא-כוח העורר טען, כי בשלב זה של ההליכים אין לשלול את טענת שולחו לפיה הדברים שהשמיע בפני המדובבים היו דברי רהב שאין מאחוריהם דבר. כן נטען כי טענת האליבי של העורר לא נבחנה דיה וממילא לא הופרכה.

           השופט המלומד של בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים, ואינני סבור כי שגה בכך. בשלב זה אין בית המשפט אמור לקבוע ממצאי מהימנות, ועל כן אפשר שבסופו של דבר ש"גרסת ההתרברבות" תתקבל על דעתו של בית המשפט אשר ידון בתיק לגופו. אולם, כל שאוכל לומר בשלב זה של ההליכים הוא שגרסת העורר מעוררת תהיות, אם לא למעלה מכך, ולעניין זה לפחות שני טעמים: ראשית, על פי עדותו של העד גולן ארבילי, מי ששימש כקב"ט המועדון אליו ביקש העורר להיכנס, כללה תגובת העורר לסירוב את המשפט המאיים הבא: "אתם לא יודעים עם מי הסתבכתם ואני אזרוק פה רימונים" (הודעתו של גולן ארבילי מיום 25.10.04). שנית, את החשד שדבק בו יכול היה העורר להפריך על ידי מסירתו של אליבי מוצק, ולצורך זה הוא טען כי בלילה בו הושלך הרימון הוא בילה במועדון המרוחק מזירת העבירה. דא עקא, בידי המשיבה ראיות לכך שהעורר יצא מאותו מועדון לפרק זמן של כ-20 דקות, ואם תאמר כי אפשר שמגמת פניו לא היתה לזירת האירוע, כיצד ניתן ליישב את העובדה כי מהטלפון בו הוא מחזיק, יצאה שיחה זמן לא רב לפני השלכת הרימון, ובעת שהמכשיר נמצא קרוב לזירת האירוע?

           העולה מהאמור הוא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום, והשאלה הנוספת היא אם ניתן לעשות שימוש במקרה זה בחלופת מעצר. החלטתי להשיב על שאלה זו בשלילה, באשר מדובר בהשלכת רימון רסס בטבורה של עיר, ועובדה זו לבדה מצביעה על הסכנה הגלומה במבצע כלפי הציבור. מכאן דעתי שבית המשפט המחוזי לא שגה כאשר החליט כי תרופת העורר במעצר בלבד, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ח' בכסלו תשס"ה (21.11.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: